ניתן לחלק את מדינות העולם לשלוש קבוצות, בהתאם לגובה שכר הלימוד הנהוג בהן:
היעדר שכר לימוד:
במספר מדינות, בעיקר באירופה, ניתנים הלימודים הגבוהים בחינם. האוניברסיטאות ממומנות כמעט אך ורק על ידי המדינה, כלומר - מכספי המסים שתושבי המדינה משלמים. בחלק מהמדינות שבהן נהוגים לימודים גבוהים בחינם קיימים מסים גבוהים, בכדי לאפשר מימון יעיל של המוסדות להשכלה גבוהה; למרות זאת, אין קשר ישיר בין גובה המסים במדינות העולם השונות ובין גובה שכר הלימוד בהן.
באירופה ניתנים הלימודים הגבוהים בחינם בגרמניה, בצרפת, בשבדיה, בנורבגיה, בדנמרק ובפינלנד. הלימודים הינם בחינם גם לסטודנטים זרים, מכל מדינה שהיא בעולם, הבאים ללמוד באחת ממדינות אלו. למרות ששכר לימוד אינו קיים, נדרשים הסטודנטים בדרך כלל לשלם אגרה סמלית למימון הוצאות אגודת הסטודנטים, ביטוח מינימלי ופעילויות תרבות שונות באוניברסיטה. בגרמניה, למשל, נעה האגרה (נכון לשנת 2006) סביב 100 אירו לסמסטר. ברוב האוניברסיטאות בגרמניה מאפשר תשלום האגרה לסטודנטים שימוש בלתי-מוגבל בתחבורה הציבורית המקומית .
שכר לימוד סמלי:
במספר גדול של מדינות נהוג שכר לימוד קבוע וזהה בכל האוניברסיטאות. הסכום, שאותו קובעת הממשלה, נועד לסייע למוסדות להשכלה גבוהה לעמוד בהוצאותיהם הגבוהות, אך הוא אינו מכסה את ההוצאות בשלמותן, ואת ההפרש מממנת הממשלה. שכר לימוד סמלי מתייחס יותר לשיטת קביעת הסכום ולפיקוח על שכר הלימוד במדינה מסוימת מאשר לגובה הסכום עצמו, שכן הדעות חלוקות בנוגע למידת ה"סמליות" של שכר לימוד מסוים.
ברוב מדינות אירופה, וכן בישראל, נהוג שכר לימוד סמלי; בחלק מהמדינות שהוזכרו לעיל, שבהן לא קיים שכר לימוד, נשקלת הנהגתו של שכר לימוד סמלי, זאת לאור הקושי הגובר של האוניברסיטאות לעמוד בהוצאותיהן. כפי שנרמז, שכר לימוד סמלי אינו בהכרח נמוך, וסטודנטים רבים מתקשים לעמוד בו. ישראל, למשל, נכללת בקטגוריית שכר הלימוד הסמלי כיוון ששכר הלימוד בה זהה בכל האוניברסיטאות, נקבע על ידי הממשלה ונמוך בהרבה מהתשלום במדינות שבהן קיימות אוניברסיטאות פרטיות. למרות זאת, חלק גדול מהסטודנטים בישראל מתקשה לעמוד בשכר הלימוד (אשר אליו מתווספות הוצאות מחייה והוצאות נלוות ללימודים, כגון קניית ספרים והדפסת עבודות) ונאלצים לעבוד במקביל ללימודים.
היעדר פיקוח על שכר הלימוד:
במספר מדינות, שהמובהקת שבהן היא ארצות הברית, קיים פיקוח מינימלי ביותר, אם בכלל, על שכר הלימוד, והאוניברסיטאות רשאיות לקבוע את גובה הסכום בעצמן. למרות זאת, אין פירוש הדבר שהסטודנטים מממנים באופן בלעדי את הוצאות האוניברסיטה. ראשית, מוסדות רבים נשענים על תרומות, ובארצות הברית קיימת מסורת עמוקה של תרומה למוסדות אקדמאיים, במיוחד על ידי סטודנטים לשעבר במוסד. שנית, באוניברסיטאות הפרטיות בארצות הברית אכן ממומנות רוב ההוצאות על ידי הסטודנטים, אך בכל אחת מ-50 מדינות ארצות הברית קיימת אוניברסיטה ציבורית אחת לפחות, אשר בתפעולה משתתפת ממשלת המדינה.
שכר הלימוד באוניברסיטאות הציבוריות בארצות הברית נמוך פי 3 עד 10 משכר הלימוד באוניברסיטאות הפרטיות: שנת לימודים באוניברסיטה ציבורית ממוצעת עלתה בשנת 2006 כ-5,000 דולרים; באוניברסיטאות הפרטיות מתחיל שכר הלימוד בכ-15,000 דולרים ומגיע במוסדות מסוימים ל-40,000 דולר לשנה.
החלוקה שלעיל הינה כללית בלבד, ובמדינות מסוימות נהוגים חוקים מיוחדים. בבריטניה, למשל, קיים שכר לימוד סמלי, לכאורה, עם רמת פיקוח גבוהה יותר מזו שבארצות הברית אך נמוכה מבשאר מדינות אירופה. בבריטניה רשאית כל אוניברסיטה לקבוע את שכר הלימוד עד לגבול עליון של 3,000 ליש"ט בשנה. תקנה זו נכנסה לפועל בשנת 2006, לאחר רפורמה במערכת החינוך בבריטניה. התחזית הייתה שהאוניברסיטאות המבוקשות ביותר יטלו את מלוא הסכום, בשעה שהאוניברסיטאות האחרות ינסו לפתות את הסטודנטים באמצעות שכר לימוד נמוך. הרפורמה נמצאת עדיין בחיתוליה, אך כיום מסתמן כי רובן המוחלט של האוניברסיטאות נאלצות ליטול את מלוא 3,000 הלירות, זאת עקב גרעונות גבוהים וקופות ריקות.
קישורים רלוונטיים: