אל הרכיבה הטיפולית הגעתי לאחר מספר שנים של הדרכת רכיבה ספורטיבית. הבחנתי כי חלק גדול מהתלמידים שלי הם מוגדרי רכיבה טיפולית (בעיות קשב וריכוז היפרקטיביות בעיות רגשיות), רק שלא הובחנו או שהובחנו אבל הוריהם העדיפו מסיבות אלו ואחרות לרשום אותם לחוג רכיבה רגיל.על מנת להרחיב את היכולת המקצועית, העניין ולהרחיב את האפשרות למשכורת גבוהה המשכורת, התחלתי לבדוק מקומות בהם כדאי ללמוד קורס מדריכי רכיבה טיפולית.
תמיד הייתה לי משיכה ללימודים בחו"ל וזו הייתה נראית לי הזדמנות טובה. לאחר התייעצות עם מספר אנשים שלמדו את המקצוע בארצות- הברית יצרתי קשר עם מרכז לרכיבה טיפולית בשם 'EQUIST' הנמצא בטקסס סמוך לדאלס.
לפני שאספר על חווית הקורס יש מספר דברים שיש לקחת בחשבון כשנגשים ללימודים בחו"ל ובמיוחד לימודים שטווח הזמן שלהם קצר כגון, רמת רכיבה, ניסיון בהדרכה, שליטה בשפה האנגלית והאפשרות לקחת חופשה של חודש וחצי.
ישנו מבחן כניסה, הכולל מבחן תיאורתי מקיף, על מבנה הסוס מחלות טיפולים ווטרינרים עזרה ראשונה וכדומה ומבחן רכיבה בו נדרשת רמת רכיבה טובה, היינו שליטה מלאה בכל שלושת המקצבים (הליכה טרוט קנטר והמעברים בניהם שינויי כיוון מעגלים וכדומה). צוות המדריכים, מגלה גמישות וניתן לעשות מבחנים חוזרים, מי שרמת הרכיבה שלו גבולית יכל לנסות להשתפר במהלך הקורס, 'אבל בסופו של יום' אלו מבחני כניסה שחייבים לעבור. למרכז הרכיבה, ישנם שני מועדים, מועד קיץ, בו אוכלוסית הסטודנטים זו אוכלוסייה צעירה יותר בעיקר סטודנטים בחופשת הקיץ או בוגרי קולג'. מועד חורף זו אוכלוסייה בוגרת יותר.
הקורס מתקיים במשך שישה שבועות אינטנסיביים, במהלכו כמויות אדירות של חומר לימודי נדחסו לראשינו. בסוף כל שבוע מתקיים מבחן (שחייבים לעבור), מי שאנגלית אינה שפת האם שלו, יכל לקבל עוזר מקומי למבחנים שמקריא ומסביר את השאלות וכותב את התשובות.
הלימודים מתחלקים לעיוניים ומעשים, בהם לוקחים חלק בשיעורים המתקיימים במרכז. בשלבים מאוחרים יותר הסוטדנטים מקבלים להעביר שיעורים תחת פיקוח של אחד מצוות המדריכים. החלק המעשי שהוא גם המעניין, לומדים שיטות שונות לעלות ולהוריד תלמידים עם מוגבליות פיזיות מהסוסים, החל מרמפות, מדרגות, לשלוף מתוך כסא גלגלים וחזרה, בעלי קביים ומתקני הליכה. נחשפים למגוון גדול של ציוד לתמיכת הרוכב ואימנו וכן מגווןן טכניקות וטריקים להעביר שיעור שיהיה מהנה, משעשע ויעיל.
אני באופן אישי למדתי במועד חורף, מרץ אפריל. היינו עשרה סטודנטים רובם אמריקאים ושתי סטודנטיות מקוריאה ובלגיה כך שהיינו קבוצה מגוונת, רוב הסטודנטים היו וותיקים בעולם הסוסים, וחלקם ניהלו חוות ועמדו לפתוח תוכנית לרכיבה טיפולית. לדוגמא מיי יאנג מקוריאה הייתה פזיוטרפיסטית מיקצועית שקיבלה מימון מחברת 'סמסונג' לפתוח תוכנית לרכיבה טיפולית בקוריאה והייתה שם במימון מלא של הספונסר שלה (הלוואי על כולנו).
למזלי הרב התברר ש EQUIST הוא אחד ממרכזי הרכיבה הטיפולית המובילים בארה"ב ששם דגש על הרכיבה הספורטיבית ותלמידים רבים נשלחים לאולמפיאות הנכים ולוקחים חלק פעיל בתחרויות כנגד רוכבים רגילים. המרכז נותן שירות למאות מטופלים עם צוות מיומן של פזיוטרפיסטים פסיכולוגים, מדריכים ועשרות מתנדבים.
בשבוע האחרון, לחץ הלימודים יורד ולחץ מבחני הסיום, עולה באופן דרמטי. המבחנים המעשיים הם הקשים יותר (לדעתי), על הנבחן להעביר מספר שיעורי רכיבה. בדרך כלל זו קבוצה של רוכבים שכבר רוכבת במרכז תקופה לא קצרה, עם מגוון של מוגבליות כגון, נכות (עמוד שדרה פגוע מהמתניים ומטה), P.C, פיגור בהתפתחות. לעיתים, מחצית מזמן השיעור זה ההכנה, לכל רוכב טכניקת עלייה ספציפית למוגבלות שלו על הסוס לאחר מכאן יש לסדר אותם במגרש ולהתחיל בשיעור. לכל סוס יש מוביל לפעמים שניים כך שעל הנבחן צריך גם להתמודד עם שמונה תלמידים ולפחות שמונה מובילים שנורא רוצים לעזור ומנסים להראות שהם כבר יודעים, חבורת הורים מודאגים ובוחנים. על הנבחן להכין מערך שיעור ואז להכין את כל הסוסים לפני השיעור להפעיל את העוזרים לסדר את הסוסים בזמן ולעלות את הקבוצה ולהתחיל בשיעור ומפלס הלחץ מגיע לשמיים. בסוף יום לימודים ניתן ללכת לעזור ולהשתתף בשיעורים עם המדריכים דבר המקל על התפקוד במבחנים לאחר שעושים הכרות עם שיטות העבודה וההתארגנות של המדריכים לפני השיעורים.
לאחר סיום המבחנים נשארתי במרכז לחודש נוסף ובמהלכו הדרכתי במקום מדריכים שנסעו לחופשה. בתקופה הזו למדתי המון. לקורס הגעתי עם נסיון רב בהדרכה וברכיבה אמנותית (דרסג') ובעקבות כך קיבלתי את הרוכבים המתקדמים במרכז. הייתה לי את הזכות להכיר שתי נשים שהיו ספורטאיות מיקצועות לשעבר ועברו תאונות שגרמו להן לנכות. ג'ודי הייתה שחקני סקווש מיקצועית שחייה תקופה בישראל והספיקה לייצג את ישראל באחת המכביות, עברה תאונת דרכים ויכלה להפעיל רק יד ימין ורגל שמאל. ג'ין הייתה שחקנית טניס מיקצועית שעברה תאונת סקי והייתה נכה מהמותניים ומטה. שתיהן התחרו ברכיבה אמנותית ברחבי ארה"ב כנגד מתחרים בריאים. היו להן אנקדוטות משעשות על שופטים שכתבו להן בטופס המבחן שאין מספיק שימוש ברגליים. הן עשו כמעט הכל לבד, הן היו מזנקות מהרכב לכסא הגלגלים, שולפות את האוכף, משליחות אותו על הסוס ועם קצת עזרה עולות. היה לי את הכבוד להחליף מספר פעמים את המאמנת שלהם שהייתה לעיתים תכופות נוסעת להרצות בכנסים שונים ברחבי המדינה. היה מרתק ללמד רוכבות עם מוגבלות כל כך כבדה כאילו הן תלמידות לכל דבר. ג'ין זכתה במדליית כסף באולמפידת הנכים באתונה.
לסיכום החוויה היא מדהימה מכל זווית אפשרית למרות מספר דברים שיש להתחשב בהם לפני שטסים.
בהצלחה