שמעו ידידיי,
זהו קול קורא שמתבסס על ניסיוני בשנתיים האחרונות, בעיר גדולה, בעיר "אינטליגנטית" ומתפתחת.
אני מאוכזבת ומחפשת מתוך התסכול איך ואיפה אפשר לצמוח, לשנות ולשפר (אולי לפני שיהיה מאוחר מידי?).
אני אמא בת 36 ל2 זאטוטים בניי חודשיים ושנה ועשר, כן כן ניסיון מועט אבל השוק בו אני נמצאת גדול! ולמה?
אחרי חיטוט רגלינו בכל גני האזור מצאנו מעון של אחד הרשתות החלטנו לרשום את פשושנו לשם (פיקוח, מרחב, בטיחות, מקצועיות ועוד מגוון סיבות). ואז נחשפנו והזדעזענו, הורים נורמטיביים, אבל מה? אחרי שבגיל שנה חגגו לבנם/בתם יום הולדת במתכונת "צנועה" (כלומר: הביאו מפעילה למשפחה וחברים), הפעם, בגיל שנתיים, הם כבר סגרו את בית חלומותיי לילדם, לגנו, למשפחתו וכל מקריהם ועורכים לו מאין הפקת בר מיצוה קטנה.
אין לכם מושג כמה סבלנו שם הליצנית ה"מעפנה" שמה קלטת עם שירי המותגים (דורה וכדו...) והקטנים פשוט לא מצאו ידיים ורגלים ומרביתם אכן בכו.
בנוסף, המזון שם היה רחוק מבריא ובהחלט אסור מבחינה בטיחותית – נקניקיות, סוכריות על מקל...
שלא לדבר על הצלם שהושכר לאירוע והמתנות (שאפילו כמזכרת לחתונה שלי לא נתתי) בדמותו של חתן יום ההולדת.
זה אבסורד בעיני ותאמינו לי לא היה כיף ולא יכנס לזיכרונו של בני.
בחנוכה הלכנו למסיבה שערך הצוות הרפואי (!) של אחת ממחלקות הפנימיות בבי"ח בו עובד בעלי.
הבטיחו ליצן, אנחנו הורים חדשים והיינו בשוק,,, זה ליצן? במשך כל הערב התוכן המילולי שהועבר במשחקיו זה: מי יתחתן עם מי (אוכלוסיית היעד הייתה הילדים בגילאים מגונים), חלוקת פרסים ובובת המותגים הידועה, המוזיקה פשוט נלקחה משיר הפתיחה של סדרות מהטלוויזיה, ושוב... לא נהנינו. שמחנו שגם זה לא ייזכר במוחו של בננו.
שמנו לב לתופעה שההורים בגן מתוסכלים והמטפלות גם. הבנו שזה נובע מכך שההורים (כחלק מהקו הפסיבי שמתפתח בחברה שלנו) מצפים לקבל מהגן,
לעומתם, המטפלות בטוחות שלהורים לא אכפת, אז לקחנו יוזמה אני ועוד אמא וניסינו להביא לשינוי, הקמנו וועד גבינו תקציב, כינסנו שיחות עידוד, הגשנו תוכנית תכנים ואכן ההורים החלו להיות מעורבים יותר למשל חזרה מסורת חגיגות ימי ההולדת בגן (מהם בני חוזר מאושר...) ועוד..
אבל, לקראת החגים החל מסע חיפוש המתנות...
מסתבר שלדעת מנהלת הגן והאימא השנייה שאיתי בוועד זאטוטים בני שנתיים:
א. צרכים להיות מתועדים בכל רגע (תמונות כל הזמן, תופעה שלילית של חיזוק החיצוניות בצורה קיצונית).
ב. צרכים לצאת הביתה לסדר פסח עם מתנה שתכיל: דיסק שירים+ שירון+ בקבוק יין (אני לא זוכרת שבני למד לקרוא הוא בקושי מצייר...)
ג. חובה לקנות מתנה למטפלות לפסח (להזכירכן זהו מעון של אחד הגופים כגון: ויצו, מעמת וכדו' כך שהוא מועסקן ואחראי על מתנות החג).
אבל השיא חביביי השיא הוא כעת בבואנו לסוף שנת הלימודים. מנהלת הגן לחוצה ודואגת למה? ובכן ידידי היא דואגת מה יהיה אם במסיבת הסיום לא תהיה "מפעילה"? רחמנה ליצלן, איך יעלה על הדעת האם המטפלות יערכו מסיבה עם הילדים?
לא ולא זה לא "יראה טוב" להורים, שהרי היום צריך "מפעילה" לכל אירוע.
והאימא השנייה שאיתי בוועד מבינה לליבה ומתוך דאגה אמיתית לחינוך בנותיה רוצה שהן ייהנו הכי הרבה שאפשר ולכן רק מפעילה יכולה.
רבותי אני מזדעקת זה השיא, להביא מפעילה למסיבת סוף השנה במעון ילדי בן השנתיים זה נורא ואיום, לאן הידרדרה חברתנו שהרי זה אקט הפוך מחינוך (ועוד ההנהלה דורשת!) אל לנו להאכיל את ילדנו במוצר המוגמר, כמו שכתוב בסיפור דירה להשכיר "מה לקח ילמדו מיזה ילדי..." (אומנם בהקשר אחר)
אם אני זוכרת נכון מטרת מסיבת הסיום זה גם ללמד ולהראות לבנינו שהשנה מסתימת, ונפתחת מחדש, לסכם מה עבר אליהם (והכול בהתאם לגילם וליכולת תפיסתם),
גננות יקרות ומטפלות לא צריך להרשים אותנו, חנכו והורו נכונה את ילדנו וזה מספיק! ניסיתי להסביר לא הולך לי, נראה כי ההורים כבר שבויים בקונספט ה"מפעילה" המזורגג וקשה להם לדמיין אחרת.
אני יודעת ואפשר ובאותו גן ממש יהיה אחרת, וכראיה לכך תיזכר לטוב מסיבת ל"ג בעומר בה פשוט ביקשנו מההורים להגיע עם קרש תפו"א ומצב רוח והיה נהדר ושמח, לא הפסקנו לקבל פידבקים חיוביים מההורים המאושרים.
אני מסרבת להאמין שאי אפשר לשנות, ורוצה בזאת לקרוא לכם לתמוך בי ולתת רעיונות,
בואו נחזיר את מלאכת הכנת זרי הביכורים (במקום אלו הקנויים מפלסטיק),
בואו נחזור לחגיגות יום ההולדת בסלון הביתי או בגינה כשהמשחק האתגרי בו אנו מנחשים כמה גרגירי אורז בשקית הינו גולת הכותרת של המסיבה.
באו יחד ובמקום מודעה על תאריך בואו של הצלם הקוראת לנו ל: "הלביש את ילדנו בצורה נאותה" (עוד אבסורד מושרש בחברתנו), נמצא מודעה הקוראת להורים לקחת חלק פעיל ולארגן הצגה קטנטונת או סתם לבוא במצב רוח טוב.
ייעצו לי בבקשה, מה עלי לעשות שאני רוצה להמשיך לגור בעיר ולא באיזה עליתא כפרית (שהרי גם לכפר זה מחלחל ונשמח גם לעזרת דרי ישובים אלו)?
מה לעשות כשאני רוצה לגדל ילדיי בתוך העיר המעורבת אך לא במוסדות החינוך הפרטיים, ההומוגניים, האליטיסטיים?
אני רוצה לגדל ילדיי מתוך בחירה בחברת הכלל הציבורי וששם יזכו לחינוך הנאות והסביר.
ולכן אני כלכך מזדעקת שהרי אפשר למצוא מקומות בהם לא יעבירו אודישנים את תינוקי בן השנה ועשר לפני תמונת המחזור לסיום שנתו הראשונה במעון, אבל הם בד"כ במעון הקיבוצי שפורט לעיל.
לאחרונה פורסם כי משפחות עניות מאושרות יותר (בטח הכוונה לאלו שלא ממש מורעבות) והסיבה היא שהם חיים יותר בפשטות ושלהורים יש יותר זמן להיות בבית.
חברה, יותר ויותר בזמן האחרון אני רואה שאנשים חושבים כמוני,
אם זה אחי שמגדל ילדים משוחררים ופעילים החיים יפה מאוד גם ללא מותגים (בשבילם דורה היא תוכנית נחמדה והרפתקנית שמשלבת לימוד אנגלית בקטנה וזהו)
או חברה יצירתית שעשתה עם ביתה בת השנתיים מתנות ליום הולדת מבקבוקי המים המינרלים.
אני רואה אנשים שחושבים כמונו אבל אנחנו נעלמים! בואו נפסיק לעמוד דום וננסה לפעול למיגור התופעה.
בבקשה בואו לא נבחר לברוח להרים ולכפרים כדי שיהיה לנו יותר קל ליישם את חיינו הפשוטים אלה נשאר פה בכרך ונפעל מפה .
נצא אחה"צ לגינה עם עגבנייה נתלכלך ונהנה.
אשמח לקבל רעיונות ושת"פ ממכם או מקרוביכם (ז"א אנה הפיצו זאת להם)
במידה ומכתבי נגע ללבכם, כנסו לאתר עצומה חתמו וייעצו ובכך נתחיל בשינוי
http://www.atzuma.co.il/
http://www.atzuma.co.il/petition/galiat/1/
בברכה
לעבור לגור במושב (מושב מושב לא אלו שבמרכז)
או להכניס את הילדים לגן אנתרופוסופי.
סוף שבוע נעים