פורום ייעוץ לימודי ותעסוקתי

שלום וברכה, התחלתי לפני מס' חודשים סמסטר ראשון בתואר בקלינאות תקשורת. בהתחלה בכלל לא התחברתי לחומר הנלמד, כרגע זה כבר קצת יותר נחמד, אבל יש לי משיכה מאוד חזקה דווקא לתחום הפסיכולוגיה. יש לי חלום גדול להיות פסיכולוגית קלינית, אין לי ספק שזה מתאים לי בשל היכולות שניחנתי בהן אבל מאידך נורא מרתיעה אותי הדרך המייגעת שצריך לעבור כדי להגיע לשם. אני לא בטוחה אם יש לי את היכולות הלימודיות והכלכליות לכל השנים האלה, אבל זה באמת דבר שאני רוצה מעומק ליבי לעסוק בו. מצד שני- קלינאות תקשורת זה בהחלט אומנם 'ליד' אבל זה מקצוע פרקטי שאפשר להשיג תוך 3.5 שנים והוא מאוד מבוקש ומסתדר עם חיי משפחה,שאני בע"ה רוצה לבנות מתישהו בשנה שנתיים הקרובות... מה כדאי לי לעשות? אני נורא מפחדת לעשות טעות ולעזוב את התחום הזה שאני כבר נמצאת בו ומצד שני אני בספק תמידי שלא עוזב אותי, גם כשאני כבר לגמרי בתוך הלימודים. יש לי אינטלגנציה ריגשית גבוהה, יכולת וורבלית גבוהה, רגישות, סבלנות, מודעות עצמית גבוהה, הרבה הבנה לנפש הזולת ולתהליכים שאנשים עוברים. תמיד הייתי החברה הזאת שכולם באים לדבר איתה ואני מכורה לספרי פסיכולוגיה, זה בהחלט מעניין אותי מאוד...:( איך אני אדע מה הכי מתאים לי וכמה יש לי סיכוי להיות פסיכולוגית במידה ואני אבחר בזה? איך אני אדע כמה שווה לי לקחת את הסיכון ולעזוב תוכנית לימודים מבוקשת כזאת?

אפרת שלום, את מתארת כאן חלום מסוים- להיות פסיכולוגית קלינית, ברור שאת מודעת לתהליך הארוך שצריך לעבור כדי להגיע לתחום הזה. איש לא יכול להבטיח לך שתצליחי להתקבל לתואר השני, זה תלוי במספר דברים: ממוצע הציונים שלך בתואר הראשון, מבחן מתאם, המלצות וראיון אישי. התכונות שתיארת אכן מתאימות למקצוע זה, אך קיימים אנשים רבים בעלי התכונות הנ"ל אשר לא הצליחו להתקבל לתואר השני ונופו אפילו בראיון האישי. עם זאת, מדובר בחלום גדול- ואם לא תנסי יתכן ותחיי בתחושת החמצה כלשהי, וזה גם החשש שאת מעלה. כל החלטה מתבררת כנכונה רק בדיעבד, ולכן יש לעיתים צורך גם בלקיחת סיכונים. גם ההחלטה ללמוד קלינאות תקשורת זה סוג של לקיחת סיכון. ההחלטה צריכה להיות שלך. נסי לדמיין את המצב הכי "גרוע" שיכול להיות כמו מצב שבו סיימת תואר ראשון בפסיכולוגיה ולא התקבלת לתואר שני, תמיד תוכלי לחזור לתואר ראשון נוסף בקלינאות תקשורת. חשבי האם את מוכנה להתמודד עם זה ולקחת סיכון שכזה. בהצלחה

תודה שענית לי. למה את חושבת ש"גם למידת קלינאות תקשורת זה סוג של סיכון?" ורציתי להוסיף שאני לא אוכל אחרי תואר ראשון בפסיכו', במידה ואני לא אתקבל לחזור לעשות תואר בקלינאות תקשורת. אני מתארת לעצמי שרמת המוטיבציה שלי תהיה מאוד נמוכה לעשות דבר כזה ושנית, כבר עכשיו כשאני בתוך זה ואני רואה נשים נשואות שלומדות איתי, אין לי מושג איך הן נענות לאתגר כזה+ניהול בית+לפרנס וכו'. נשמע לי מטורף ומתיש. וזה כנראה בע"ה יהיה המצב גם שלי בעוד 3 שנים, כמו שאני רואה אותו היום. מה שכן,פסיכולוגיה זה אכן חלום גדול שלי...האם אפשר לעשות מתא"ם חוזר בצורה בלתי מוגבלת במידה ולא מצליחים לממיטב ידיעתך? לי זה נשמע שכן אבל רק בשנה שלאחר מכן, כנ"ל לגבי ראיון אישי. אני צודקת? ורציתי לשאול עוד מס' שאלות: 1. קראתי באיזשהו מקום שלא כל מי שלומד לתואר שני בפסיכו' קלינית זוכה לעסוק בזה כי משרד הבריאות לא נותן לכל אחד רישיון, למה זה ככה? 2. מה כוחן של ההמלצות האלה שצריך?מה הסיפור לבקש מהראש חוג, מרצה שמלמד אותי וכו' המלצה?למה שהוא לא יסכים לתת לכל סטודנט? במה זה כרוך, למה זה כזה חשוב? 3. כמה תואר שני בפסיכולוגיה קלינית מטעם מכללה נחשב היום בשוק? במידה ולאוני' למשל לא מצליחים להיכנס? 4. מהו השכר הממוצע לפסיכולוג מתחיל לעומת קלינאית תקשורת מתחילה ובעלת וותק מסויים? 5.האם יש איזשהו מבחן שאת אישית מכירה שיכול לנבא מידת הצלחה וסיכויי קבלה לתואר שני בפסיכו' לפני שנכנסים לכל הסיפור הזה? 6. האם ייעוץ מקצוע יכול לעזור לשלב שאני נמצאת בו בהתלבטות שלי? עשיתי את המבחן חינם של אדם מילוא לגבי מקצועות שמתאימים לי ויצאה לי הגדרה מאוד מודייקת שלי (זה מאוד הפתיע אותי) והמקצוע הדומיננטי ביותר שהתאים לי היה...פסיכו' קליני. לעומת זאת- קלינאות תקשורת לא הופיע לי בכלל...מה את חושבת שזה מראה? שזה לא מתאים לי? תודה מראש!

שלום שוב, העלית שאלות רבות, אשתדל לענות על כולן. התייחסתי ללמידת קלינאות תקשורת כאל סוג של סיכון, מתוך הבנה שזו לא העדיפות הראשונה שלך ויתכן המצב שבו תתחרטי. אין זה אומר שאת לא מתאימה לתחום- אין לי את היכולת לנבא את סיכויי ההצלחה שלך, ולא לכל מבחן אחר, בסופו של דבר אני מאמינה שזה תלוי במידת המוטיבציה שלך. אם את מאמינה שתהיי טובה כפסיכולוגית קלינית ומתוך כך גם בתקשורת בין אישית אין סיבה שלא תהיי טובה גם בקלינאות תקשורת. לגבי המתאם- אכן ניתן לגשת ללא הגבלה, אך הבחינה נעשית פעם בשנה ולא נתקלתי בכאלה שניגשו ליותר משתי בחינות. מרצים לא תמיד מוכנים לתת המלצות, צריך גם לדעת ממי לבקש וכמובן שחשוב שתהיה היכרות טובה. ייעוץ מקצועי טוב עבור כאלה אשר לא בטוחים לגבי תחום הלימוד או תחומי העניין שלהם, לגבייך- את מאד מכוונת רק לא בטוחה שמוכנה לקחת את הסיכון, לכן ייעוץ יהיה בזבוז של כסף עבורך. ישנן שאלות שלא התייחסתי אליהן מכיוון שאין לי את היידע הספציפי אותו את מבקשת, ממליצה לך לפנות גם לפורום פסיכולוגיה http://www.ilimudim.co.il/forum/48 ושם להעלות את שאלותייך שלא זכו למענה. בהצלחה

וואוו את מקסימה, המון תודה!עזרת לי מאוד

לכי אחרי הלב שלך, גם אם תסיימי תואר בפסיכולוגיה/מדעי ההתנהגות ולא תתקבלי לפסיכולוגיה קלינית תואר שני, תוכלי לנסות להתקבל למסלולים דומים שעוסקים בפסיכוטרפיה כגון עבודה סוציאלית קלינית. בפרקטיקה העיסוק ושיטות העבודה מאוד דומות לפסיכולוגים. כמו כן יש מסלולים מעניים ללימודי פסיכוטרפית גופנפש במכללות אלרטנטיביות: כגון מהות, רידמן, עוצמת הרכות וכולי. שניתן ללמוד אותם במקום או בנוסף לתואר. זכרי, שהולכים על משהו שבאמת אוהבים הסיכוי להצליח עולה : )

הלוואי שזה היה כזה פשוט...אבל זה לא. פעם גם אני חשבתי שהכי חשוב ללכת אחרי הלב,היום אני מרגישה כבר איזושהי אחריות ללכת הרבה עם היגיון, גם כשהוא סותר את הרגש. במיוחד בבחירת מקצוע. כשתהיה לי משפחה,זאת תהיה בהחלט אחריות. תודה בכל אופן.