אתחיל מזה שאני בת 31, אמא לילד בן שנה וחצי ובהריון לילד נוסף שאמור להגיע בע"ה בפברואר.
תמיד אהבתי רפןאה והתחום משך אותי וריתק אותי אך לא העזתי ולא חשבתי שיש לי סיכויים להתקבל בארץ. למדתי תואר ראשון במגמת ביולוגיה במכללה בארה"ב שנחשבת בין הטובות למדעים. נהניתי מאוד מהלימודים והיה לי מעניין,מאתגר וכייף. סיימתי בהצטיינות יתרה את לימודי שם. רציתי להמשיך לרפואה אבל הפחד מההקרבה של חיי הפרטיים עצר אותי.
חזרנו לארץ לא מזמן ואני נמצאת בצומת דרכים. אני פשוט לא מצליחה להניח לרעיון של ללמוד רפואה אבל קשה לי לחשוב שלא אוכל להיות אמא שנמצאת. אז חשבתי אולי על הכיוון של אחיות מיילדות, ולזמן מה זה ישב לי טוב אבל אז צפה וחֿזרה לה התשוקה הזו שלא נותנת לי מנוח להיות רופאה. אני לא יכולה לחשוב על משהו שיעניין ויספק אותי יותר מזה. אבל אני יודעת שההקרבה היא המשפחה שלי. וקשה לי , קשה לי עם זה.
התכנית היחידה שאני יכולה לשקול כרגע זה הארבע שנתית באת"א. ואני תוהה : א- כמה זמן פנוי יש משך הלימודים על שלביהם השונים? מתי יהיה לי זמן עם הילדים? ו-ב- כמה תובעניות מבחינת זמן והשקעה בבית הן תקופות הסטאז וההתמחות?
אני יודעת שזה מורכב אבל אני מתקשה לוותר על זמן עם הילדים בערבים וסופי שבוע אבל גם כ"כ קשה לי לחשוב שזהו אני מניחה לחלום. עצות?
שלום
הלימודים מורכבים וכך גם העיסוק ברפואה.
כאמא לילדים תוכלי לשקול מסלול התמחות קל יותר. אני ממליץ לא לוותא על החלום
בברכה
ד"ר משה כהן