שלום,
אני בת 25, יש לי תואר ראשון בתקשורת ויחסים בין לאומיים ואני עובדת בתחום התקשורת. למרות שיש בעבודתי תנאים נוחים, אני מרגישה שאני לא ממצה את עצמי ואין לי סיפוק רב.
מאז ומתמיד עניין אותי הכיוון הטיפולי, ואני שוקלת לפנות לתחום הזה. שאלתי היא - האם יש כיוון שאני יכולה לפנות אליו שלא דורש ממני תואר ראשון ושני אלא מסלול פחות ארוך ותובעני? מה באשר לתרפיה באמצעות אומנות / דרמה / בע"ח? אולי יש לך רעיון לכיוון אחר שאוכל לפנות אליו? ושאלה נוספת- מה לגבי התנאים בתחומים האלה? האם זה נכון שבאופן כללי המשכורות זעומות? האם קשה למצוא עבודה בתחומים אלה או שיש להם ביקוש?
תודה מראש וסליחה על עומס השאלות..
דנה
מיכל תירוש | 12:16 02/01/07
הי דנה,
אתחיל דווקא מהסוף-
ברמת העיקרון, בהחלט יש ביקוש לעובדים בתחום הטיפולי, כי יש לא מעט אנשים שזקוקים לעזרה ולסיוע.
יחד עם זאת, זה תחום שהרבה אנשים מתעניינים בו (דפדפי אחורה בפורום ותוכלי לראות את כמות הפניות בנושא רק בשבועיים האחרונים...) ולכן, יש לא מעט תחרות.
בנוסף, למרבה הצער, השכר בו הרבה פעם מאוד נמוך- אם זה בגלל חוסר בתקציבים ממשלתיים, בגלל העובדה שעצם עבודת הטיפול זה משהו שקשה להעריכו מבחינה כלכלית ולא "מכניס" כסף שמאפשר לאמוד על שוויו, או כל מיני סיבות והסברים אחרים.
בכל מקרה- זה המצב, ויש לקחת בחשבון שאם לא תצליחי לחדור לשוק חדשני ולא מוכר או להיות בולטת במיוחד בתחומך, למשל, סביר להניח שהשכר, וודאי שבתחילת הדרך, לא יהיה גבוהה במיוחד (ואולי אפילו נמוך מאוד).
כל אלה, הם היבטים ששווה לשקול לפני שאת מחליטה לעשות הסבה. לכך מתווסף הרצון שלך "לקצר תהליכים" שהוא כמובן מובן, אך יש לקחת בחשבון שהוא עלול לשים אותך בעמדה נמוכה יותר בהשוואה לאנשים שעשו מסלול יותר "ארוך ומסודר". כלומר, ייתכן שאנשים יעדיפו לפנות לבעלת תואר בפסיכולוגיה והכשרה בתרפיה באומנות, על פני מישהי שיש לה "רק" הכשרה בתרפיה באומנות (אם נניח לרגע שזה אפשרי)- והכשרה אחרת שאינה רלוונטית.
חשבי על עצמך במצב כזה, על מכרים וחברים. למי את היית פונה? - יש כאלה שזה לא יהיה עקרוני להם, אך יהיו כאלה שזה יהיה בהחלט עקרוני עבורם, וכדאי לקחת זאת בחשבון.
ובאשר לדרך שאינה מהווה מסלול ארוך ותובעני- יש כיוונים (למשל אלה שציינת) שאינם דורשים תואר שני, אלא מסתפקים בתואר ראשון בתחום הטיפולי, או בתחום ה"תרפיה" הרצויה, ולאחריהם ממשיכים ללימודי תעודה או הסמכה בתחום הספציפי.
עם זאת, ממה שתיארת, אין לך אף אחת מהאפשרויות, ולכן, נראה שבמקרה שלך זה פחות רלוונטי.
לכן, האפשרות היחידה שאני יכולה לחשוב עליה (אם אין בכוונתך לעשות השלמות לתואר ראשון, למשל) היא לפנות לכל מיני הכשרות שאינן בהכרח לימודים "פורמליים". למשל, לכיוון של coaching (אימון אישי), הנחיית קבוצות, תפקידי הדרכה חברתית למינהם, וכו'. בנוסף, יש מוסדות פרטיים כמו "מרכז אלבאום" שמכשירים לסוגים שונים של טיפול, ולא דורשים ניסיון טיפולי (או לפחות לא תואר). אולי גם זו אופציה.
כיוונים כאלה יכולים לאפשר לך לעבוד עם אנשים, להדריך, לייעץ ולטפל, בלי לעבור בדרך ה"ארוכה", ולעיתים אפילו יותר מכיניסים מאשר דרכי הטיפול ה"מקובלות". עם זאת, יש לקחת בחשבון את הדברים שציינתי קודם, ביחס לחסרונות שעלולים להיות אם בוחרים במסלול פחות שיגרתי.
כמו בהרבה דברים, גם כאן אפשר לזכות בגדול אך גם להפסיד...
בהצלחה,
מיכל