פורום ייעוץ לימודי ותעסוקתי

שלום, אני בת 18 ורוצה להתחיל ללמוד בשנה הבאה (בתום שירותי בשירות לאומי). מעניינים אותי לימודי פסיכולוגיה אבל אני יודעת שכדי לעסוק במקצוע צריך לעשות תואר שני ואני מפחדת שלא אתקבל (יש לי 113 בבגרויות ו674 בפסיכומטרי, אני יודעת שהקבלה לתואר שני מותנית בהישגים בתואר הראשון ולא בנתוני הפתיחה, אבל אלו הנתונים היחידים שיש לי כרגע. האם זה יכול לנבא משהו?). חוץ מזה אני מפחדת שאחרי שאני אסיים תואר שני (אם וכאשר) אז לא יהיה ביקוש לפסיכולוגים. מצד שני בתיכון הייתי במגמה ביולוגית, שאת הלימודים בה מאוד אהבתי, אבל אני מרגישה שאני לא מתאימה להיות רופאה ואני חוששת שעבודה כחוקרת תיראה לי אפרורית ולא מעניינת. בכל יום אני משנה את דעתי ואני מרגישה שאני ממש משתגעת... איך אפשר לבחור מקצוע כך שגם הלימודים וגם העבודה יהיו מעניינים?

הי חן, אפתח דווקא בהתייחסות לשאלתך האחרונה- מה יותר חשוב הלימודים או העיסוק אח"כ? אז כמובן ששניהם חשובים, אחרת לא הייתה דילמה, אבל אני מציעה להסתכל על הדברים עם ראייה לטווח ארוך. ולטווח הארוך- לימודים זה משהו של שנים ספורות (גם אם תלכי לפסיכולוגיה, לא מדובר על יותר מ- 6 שנים), בעוד שמקצוע, כנראה ילווה אותך יותר זמן (אם את רוצה ללמוד משהו ולעבוד בתחום). בנוסף, חשוב לי לומר ששני הדברים לרוב לא מנותקים לחלוטין זה מזה, וזה אומר שהלימודים אמנם לא תמיד משקפים את העיסוק עצמו, אך ברוב המקרים הם בהחלט קרובים ומזכירים את מה שתעשי אח"כ. אז אם להיות חוקרת ולעבוד במעבדה נראה לך משעמם ואפלולי- לא הייתי פונה לביולוגיה. זה הכיוון שאליו מכוונים הלימודים ואם את יודעת מראש שזה לא מתאים לך, זה ממש לא כדאי. אמנם יש אפשרויות לשינויים אח"כ (הוראת ביולוגיה, למשל), אבל השאלה אם זה משהו שתרצי לעשות, וכמובן, אם מתאים לך כרגע להיות 3 שנים במעבדות ובמחקר... לגבי פסיכולוגיה- עלי לומר כמה דברים: א. לפי הידוע לי ציוני הפסיכומטרי והבגרויות לא משקפים את הציונים עמם תסיימי את התואר הראשון. אמנם את רק בת 18, אך אנשים משתנים והיום ובעוד שנתיים את לא בהכרח אותו אדם שהיית במהלך התיכון. אולי תשקיעי יותר או פחות, תלמדי שיטות לימוד אחרות, ובכלל, הרבה דברים יכולים להשתנות. עם זאת, מאחר ונתוני הפתיחה שלך מאוד מרשימים, נשמע שאת תלמידה טובה, ולכן, במקרה שלך, לא הייתי כל כך חוששת. כנראה שתסתדרי טוב עם הלימודים. ב. אמנם לא קל להתקבל לתואר שני בפסיכלוגיה בארץ, אך זה אפשרי. יש היום הרבה מאוד דרכים ודברים שניתן לעשות אם באמת רוצים להתקבל- כן, אפילו לקלינית. בנוסף, נפתחים מסלולים גם במכללות וזה מעלה את הסיכויים ומרחיב את האפשרויות. ג. אני די הרבה זמן בתחום ולא שמעתי על פסיכלוג שסיים תואר שני ולא מצא עבודה (בהנחה שרצה לעבוד בכך). פסיכולוגיה זה לא אחד התחומים שלרוב מפורסמים במודעות דרושים, אך יש לא מעט עבודה, ואם רוצים בהחלט עובדים (השכר זה כבר נושא אחר...). ד. לגבי העתיד, אני תמיד נמנעת מלנבא עתידות (לצערי אין לי יכולות וכישורים בתחום זה), אך אני חושבת שזה הימור די מחושב לומר שהתחום לא עומד להיעלם. גם אם יהיו שינויים בתחום הפסיכולגיה, כל עוד אנחנו נשארים אנשים עם נפש ורגש, ולא הופכים למכונות, כנראה שלפסיכולוגים, מהסוגים והכיוונים השונים, תהיה עבודה. כך שלדעתי, הסיכוי שתסיימי תואר שני ולא יהיה ביקוש לפסיכולוגים הוא אפסי ומטה. כך שבסיכומו של דבר נשמע לי שהחשש שלך הוא לא עד כמה פסיכולוגיה הוא תחום פרקטי או לא, אלא שיש לך התלבטות יותר עמוקה ומשמעותית. אולי זו שאלה ביחס למה את רוצה לעשות הלאה, אולי זה איזשהו חשש יותר עמוק שקשור לנושא של הלימודים, ואולי גם משהו אחר. אני כמובן, לא יכולה לנחש דרך האינטרנט. עם זאת, אני מציעה לך לבדוק יותר עמוק אצלך- מה באמת מפריע לך בפסיכולוגיה? מה כ"כ דוחף אותך, למשל, לביולוגיה? נרהא לי שאת עשויה לגלות שיש כאן עוד היבטים שמשפיעים ושבכלל לא קשורים למקצועות עצמם... בהצלחה, מיכל

חן מתוקה , אני יודעת שאת תתרגזי עליי אבל הרגשתי צורך להגיב... אני אמא לשתי בנות (פסיכולוגית וסטודנטית לביולוגיה), שתיהן אגב "לא גאונות" עם ממוצע ציונים בתיכון רגיל לגמרי. ועד כה הכול רגיל , אז את שואלת למה מרגיז??? התשובה היא : את עדיין ילדונת קטנה שעוד לא טעמה קמצוץ מהחיים (או בעברית פשוטה , את עוד עם חלב על השפתיים), אני מציעה לך (ומיכל יכולה לסלוח לי / או שלא) לכי תתגייסי לצבא / תתנדבי / תעשי משהו טוב לטובת הקהילה שמסביבך ותלמדי איפוא את חיה ומה את רוצה לעשות בחייך לפני שתבואי ותנפנפי בנונשלנטיות " אני גאונה " מה כדאי לי ללמוד!! נכון שלא נוח לקרוא את מה שכתבתי - אבל הרגשתי צורך לאמר : גברת ילדונת גאונה , קצת צניעות לא תזיק !!! וסליחה על בוטות , אמא עצבנית!!

ומישהי סה"כ שאלה שאלה פשוטה. לא רוצה לענות - אל תעני. ואגב, במקצוע כמו פסיכולוגיה תנאי הקבלה שלה יפים, אבל לא מיוחדים במיוחד, ואם היא חושב על רפואה, אז הציונים שלה נחשבים בעייתיים. אם לבנות שלך יש פחות, אז צר לי, אבל אל תוציאי את זה על אנשים אחרים.

ההתלבטויות שלך נשמעות ילדותיות למדי ואולי כדאי שתחכי עוד שנה בכלל עד שתלמדי אם את לא יודעת.

חן שלום! אני סטודנטית לפסיכולוגיה שנה ג'. אני אומרת לך בביטחה - אין מה לפחד! את חייבת להתחיל ממשהו ואם נראה לך שפסיכולוגיה זה התחום שלך אז תתחילי בזה. את תמיד יכולה לפנות לכיוונים אחרים. אני רואה בקרב חברותיי רובנו התחלנו בשאיפה להגיע לתואר השני הקליני. אך לאט לאט במהלך התואר הרבה השתנה. אני הולכת לכיוון של פסיכוביולוגיה (השילוב של הדברים שאת אוהבת), חברה אחרת הולכת לכיוון כלכלה, ואחרים לכיוון משאבי אנוש או תרפיות שונות. מה אני אומרת... שתתחילי במה שאת אוהבת והכל יזרום! שיהיה בהצלחה!