שלום לכולם,
אני בן 35 בעל תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות (גם רו"ח מוסמך) ותואר שני במנע"ס.
שיניהם מאוניברסיטאות מובילות.
אני עובד בתפקיד ניהולי בכיר בתחום הפיננסי.
אני שוקל להתחיל ללמוד תואר נוסף במשפטים (תואר ראשון) .
כיוון שאין בדעתי לעבוד בעתיד כעו"ד אני לא מוטרד מרמת הציונים שתהיה לי וגם לא ממחשבות לגבי הסטא'ז ואני בעיקר מחפש לבוא ללמוד בכיף להרחבת אופקים...
בהנחה שאוכל להתקבל לכל מוסד לימודים שארצה (באיזור המרכז)
ובהנחה שאני נמצא באמצע החיים ולא אוכל להתמסר כולי ללימודים
ברצוני להתייעץ איתכם היכן לדעתכם יהיה לי הכי נוח ללמוד מבחינת גמישות לימודים. כוונתי:
כמה שפחות חובת נוכחות, כמה שפחות חובת הגשת תרגלים, ובכלל גמישות של הפקולטה לסטודנטים שנמצאים באמצע החיים..........
ראוי לציין שאני מעדיף לשלם שכ"ל נמוך (אונברסיטאי) בין באופן ישיר ובין באמצעות מלגות לסטודנטים מועדפים
אבל ברצינות, לא ממליץ לך על התכנית לאקדמאים במכללה למינהל - קריעת תחת, נוכחות חובה, מלא מטלות ותרגילים, דרישה להשקעה אמיתית בכל שלב וזה שאתה באמצע החיים, לא מהווה בסיס להקלות.
שלום רב.
אני מבין את הרצון לגמישות אך ברצוני לומר שהגישה שלך (לדעתי האישית כמובן) היא גישה שגויה. הרי כל העיקרון של הרחבת אופקים היא דווקא ההתמודדות עם העבודות והמטלות של הקריאה, ההגעה לשיעורים (לכולם!) ועריכת דיון בנוגע לחומר שקראת. מי שרוצה להרחיב אופקים צריך להשקיע לא פחות ממי שבא ללמוד כדי להיות עו"ד. נשמע שאתה רוצה "ללכת עם ולהרגיש בלי". אתה רוצה את התעודה, הרחבת אופקים וידיעותיך אך בה במידה אתה רוצה לקבל פטורים (גמישות) - מנוכחות, מעבודות וכד'. איך בדיוק תרחיב אופקים אם לא תגיע לשיעורים? אם לא תקרא? אם לא תתמודד עם החומר? לי אישית זה לא ברור.
כל מוסד לימודים ידרוש ממך עמידה בתנאים מסוימים מבחינת נוכחות (בדר"כ 3 חיסורים בסמסטר ומעלה ישללו ממך זכאות לגשת לבחינה), מבחינת עמידה בציון עובר בעבודות ובמבחנים ועוד. על כך אין פשרות (בדר"כ). אני לא מכיר מוסד גמיש כמו שאתה מתאר שמלמד תואר במשפטים.
הנחת המוצא שמי שמגיע, מגיע בשיא הרצינות ויעשה את הכל להפוך לעו"ד טוב ולסיים בציונים גבוהים.
קצת קשה לי להמליץ על מוסדות לימוד גמישים כפי שאתה מחפש. כל מוסד דווקא מתהדר בדרישות הגבוהות שהוא מציב, כדי למשוך אליו את הטובים שבטובים. מה שאני מציע זה פשוט לברר עם מכרים או חברים בנוגע למוסד לימודים בעל גישה גמישה כפי שאתה מחפש.
בהצלחה
כמי שסיים תואר ראשון ושני בהצטיינות (באוניברסיטה), וכמי שעבר את מבחני מועצת רואה החשבון (אשר נחשבים למבחנים קשים הרבה יותר ממבחני לשכת עו"ד) וכמי שראה דבר או שניים בחיים (בלשון המעטה) הרשה לי לחלוק נחרצות על החלק הראשון של תשובתך.
ההתייחסות שלך לעניין "הגישה שלי ללימודי משפטים" נראת בעיניי כתשובה שכותב סטודנט מתלהב לשנה א' בלימודי משפטים שחושב שהנה הוא עומד (לבדו הוא) על סף כיבוש פסגת האווורסט.
ההצהרה שלך "שמי שרוצה להרחיב אופקים צריך להשקיע לא פחות ממי שבא ללמוד כדי להיות עו"ד", אינה רצינית.
הרי כלל ידוע הוא שכל לימוד מרחיב ידיעותיו של אדם ותורם להרחבת אופקיו. גם אם מדובר בהשתתפות בסמסטר אחד, בקורס יחיד ואפילו בהרצאה אחת........
גלוי וידוע שלכל דבר ועניין יש לעשות מבחן "עלות מול תועלת". ומתוך כך כתבתי את שאלתי.
ברור לי שבמקום בו אני נמצא כיום, בהחלט יש לי את הפריבילגיה להחליט באיזה אופן ובאיזה מינון אני רוצה להרחיב את אופקיי ולא חושב שיש מקום להתנשאות שכזו (גם אם זו התנשאות סמויה).
אני לא רוצה לפתוח פה פולמוס אקדמי, רק אציין שיש מומחים רבים שחשבים שאין בדרישות הטכניות (כגון הגשת תרגלים, חובת נוכחות וכ"ד) כהוא זה, לתרום לרמת הלימודים.
ועובדה שרבים מהאוניברסיטאות המובילות בעולם בחרו שלא לאמץ שיטות של חובת נוכחות וכ"ד.
לא הייתה בתשובתי שמץ של התנשאות. צר לי אם זה הרושם שנוצר.
בסה"כ ציינתי את דעתי האישית. מי שרוצה ללמוד כמו שצריך מקצוע, צריך להשקיע.
אני יודע (מאחר ולמדתי במכללה למנהל) שהדרישות הן גבוהות וכוללות הגשות עבודות וחובות נוכחות. ניתן להתווכח על התועלות הללו, אבל לי ולשאר חבריי לספסל הלימודים אין ספק שהעבודות הקפיצו את יכולת הניתוח שלנו.
ואני לא חושב שגישה גמישה ללימודים יכולה באמת להרחיב אופקים. זו דעתי האישית.
אני כמובן מאחל לך הצלחה בכל אשר תלך.